ספר ויקרא מתחיל בצורה שונה מהרגיל. בדרך כלל כאשר ד' מדבר אל משה רבינו כתוב: "וידבר ד' אל משה לאמר", אך כאן כתוב (ויקרא א א): "ויקרא אל משה וידבר ד' אליו", ורש"י מבאר: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, שנאמר: וקרא זה אל זה". צורת ההתנהגות של מלאכי השרת מוסברת בספר מסילת ישרים (פרק יא): "הוא השלום והשלוה אשר למלאכי השרת, אשר כולם שמחים בעבודתם איש איש על מקומו, ואין אחד מתקנא בחברו כלל, כי כולם יודעים האמת לאמיתו ועלזים על הטוב אשר בידם ושמחים בחלקם". כלומר, מלאכי השרת אינם מקנאים זה בזה, כל מלאך עובד את ד' בצורה שלו ואין אחד מתגאה על חבירו, אלא להיפך מכבדים זה את זה. כך ד' מדבר אל משה רבינו בצורה מכובדת, בחיבה. ישנם חילוקים רבים בנבואה, כל אחד לפי דרגתו מקבל נבואה מזוככת יותר. משום כך, נבואת משה רבינו ונבואת שאר הנביאים אינן באותה דרגה.
בפתיחת חומש ויקרא המכונה "תורת כוהנים" מצווה הקב"ה אל משה רבינו "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַד' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת קָרְבַּנְכֶם". כלומר, יש להקריב את ה – "מכם". כל אחד צריך להקריב את עצמו וגם להתקרב – על ידי מעשה אנוש ניתן לקרב בין העולם התחתון לעליון. הנביא אומר לאותם דורות שאחרי חורבן בית המקדש "ונשלמה פרים שפתנו". כלומר, את הפרים שהיו בעבר קרבים על גבי המזבח, אנו משלימים אותם על ידי שפתנו ותפילתנו.
"וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה לַד' סֹלֶת יִהְיֶה קָרְבָּנוֹ". מדוע לא אומרת התורה 'אדם כי יקריב'? על כך אומר רש"י, שהמילה "נפש" נאמרת רק על קורבנות מנחה שמביאים העניים, משום שקרבן זה נחשב להם כאילו הקריבו את נפשם שלהם ממש. זוהי כמובן מדרגה גבוהה יותר משל האדם הרגיל שמקריב. אנחנו מסיקים מכך מסקנה חשובה – העלות הכספית של הקורבן או גודלו פחות חשובים, הדבר המרכזי בעבודת ד' הוא להתקרב אל אבינו שבשמים שאנו מחולל את השינוי מבפנים, ריבונו של עולם מעוניין בתהליך המשמעותי של שינוי והתקדמות שמתחולל בנפש של מביא הקורבן.
מעשה הקורבנות זר לדורות האחרונים, משום ששנים רבות לא עסקנו בכך. אך אנו מוצאים בספרים שנכתבו במאות השנים האחרונות שעבודת הקורבן לא נשתכחה מליבותיהם של עם ישראל גם בגולה. על פי מרן הרב קוק זצ"ל הקרבת הקורבנות תחזור רק בתקופה שרוח הנבואה תשוב. מדוע זה כך? משום שללא רוח הנבואה האדם עלול להיתפס לצדדים נמוכים ופרימיטיביים של מעשה הקורבן. רוח הנבואה מגלה את הרבדים העמוקים המציאות שבה אנו חיים, מאפשר לנו לקלוט את המשמעות העמוקה של החיים.
הרב קוק זצ"ל מסביר את מעשה הקורבן דרך הפסוק "וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות", לעתיד לבוא, לא נצטרך יותר להקריב קורבן שהוא מן החי, אלא קורבן מן הדגן, שגדל באדמה. הטעם לכך לעתיד לבוא יתעלה העולם, למדרגה גבוהה יותר, עולם החומר יעבור תהליך של התעלות והתקדשות. יהי רצון שנזכה בתיקון הנפש יחד עם תיקון המחשבה והמעשים ועוד השנה נאכל מן הפסחים הקרבים על גבי מזבח ה' אלוהינו, במהרה בימינו אמן.
הרב שלמה לוי ראש ישיבת "ראשון לציון" נשיא הגרעין התורני ראשון לציון.
