אברהם אבינו מסור לחלוטין לציווי האלוהי ואינו מנסה לצמצם את דבר ה' אלא להרחיבו
הרב שלמה לוי –
ט"ז במרחשון תשפ"ב
"ויהי אחר הדברים האלה, והאלוהים ניסה את אברהם". חז"ל לימדו אותנו שניסיון הוא מלשון התנשאות, התרוממות כלפי מעלה. להבנת משמעות הניסיון מביא מדרש רבה שלושה משלים .
המשל הראשון: כאשר הפשתני מייצר את הפשתן, ככל שהוא מכה בו יותר כך הוא משתבח ועולה. הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים, ועל ידי הניסיון הם הולכים ומשתבחים.
משל שני: כאשר היוצר של כדי חמר רוצה לבדוק האם הכבשן עושה את פעולתו בשלמות, הוא לוקח שני כדים ומקיש בהם זה בזה. כך הקב"ה בודק את איכותו של הצדיק ומקיש בו, כדי לברר את איכותו ואת עוצמתו.
המשל השלישי: בעל בית שיש לו שתי פרות, אחת חזקה ואחת חלשה, נותן את המלאכה הקשה על גבי הפרה החזקה. כך הקדוש ברוך הוא מנסה את הצדיקים שיודע שיעמדו בניסיון.
שלושת המשלים שציירו חז"ל מלמדים משמעויות שונות של הניסיון. הראשון שבהם מלמד אותנו שעל ידי הניסיון, ההתמודדות והקושי שאיתם נפגש הצדיק מעצימים את כוחו וממצים את כוחו בצורה השלמה ביותר. המשל השני מלמד אותנו שהתהליך של הניסיון לא שובר את הצדיק ומנמיך את קומתו הרוחנית, אלא מוסיף נדבך נוסף של עוצמה. במשל השלישי הקב"ה סומך על הצדיק שיעשה את כל אשר לאל ידו להתמודד בניסיון שהוצב בפניו.
לעתים האדם יכול לבאר הנחיה של הקדוש ברוך הוא בצורה מצומצמת ומגבילה, כגון "קח נא את בנך את יחידך והעלהו לעולה". יכול היה אברהם אבינו לבאר את המשמעות של "והעלהו לעולה" ככוונה להניחו על גבי המזבח ולהסירו לאחר מכן, שזוהי כביכול המשמעות של הציווי האלוהי. אבל הקב"ה נתן לאברהם אבינו את יכולת הבחירה כיצד לבאר את הדברים. ואברהם ביאר זאת בצורה השלמה והנכונה – "והעלהו לעולה", כפשוטו. ההבנה הזו עצמה מלמדת אותנו עד כמה אברהם אבינו מסור לציווי האלוהי ואינו מנסה לצמצם את דבר ה', אלא להרחיבו ולפרשו כרצון ה'.
במשך כל מעשה העקידה אברהם אבינו, וכך גם יצחק אבינו, שומרים כל העת על אמירת הכינויים "אבי" ו"בני". כלומר שאין אברהם אבינו מתנתק מהיותו אביו של יצחק, ואין יצחק מכחיש את היותו בנו של אברהם אבינו. נקודה זו מלמדת אותנו שרגשי האב והבן לא הוכחדו במעשה העקידה, אלא יוחדו והוקדשו לציוויו של הבורא יתברך שמו. עצם היכולת של קבלת העול והמסירות למילוי רצון ה' בצורה השלמה והטובה ביותר, מראים לנו את גודל האישיות של אברהם ויצחק. אברהם ויצחק הטביעו בנשמת האומה מסירות שאין לה קץ וגבול כחפי ריבונו של עולם, ומסירות זו הפכה להיות נחלת האומה כולה.
מדרגה זו אפשרה לאומה לעמוד בכל משברי הגלות הנוראה ולעבור גם בדורנו את אימי השואה הנוראה שפקדה את האומה, ומתוך כל הניסיונות – עולה בידינו היכולת להתרומם למדרגות חדשות של מסירות והתקרבות לקדוש ברוך הוא.
הכותב הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשל"צ
