מתוך התחזקות באמונה בריבונו של עולם והידיעה המוחלטת שמטרת הכול היא להיטיב לנבראים, מתבררת לאדם ההבנה שיש בתוכו באר מים חיים, מעיין רוחני שיכול להתחדש ולהחיות את כוחות הנפש שלו.
הרב שלמה לוי ח בכסלו תשפב
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא". יציאתו של יעקב היא בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. יעקב יוצא מארץ ישראל כאשר פניו אל הגלות, אל חרן, אל דודו לבן. יעקב מגיע למקום המיוחד, הלוא הוא בית המקדש, ובאופן מפתיע השמש שוקעת מוקדם. חז"ל לומדים זאת מהפסוק "כי בא השמש", כביכול כתוב שהקב"ה כיבה את השמש. אם כן, במקום להתפלל תפילת מנחה, עם שקיעת השמש יעקב מתפלל תפילת ערבית, המסמלת את ימי הגלות. כשם שהחושך מסמל את ההיעדר ואת החיסרון, כך הגלות היא החיסרון הגדול ביותר שאיתו אנו נפגשים כאומה וכפרטים באומה.
כשיעקב אבינו מתפלל ערבית, הוא כביכול אומר שהאופציה לצאת לגלות אינה הכרחית. זה בעיקר תלוי בעם ישראל, לאן פניו יהיו מועדות – לעבודת ה' או לחטא, להחטאה הגדולה של חיינו. בתפילתו נוטע יעקב בלב האומה את היכולת להתמודד עם ייסורי הגלות בסיבוכיהם. לאחר מכן יעקב מזהה את המקום המיוחד הזה, "כי אם זה בית אלוהים וזה שער השמים".
יעקב יוצא לדרכו אל חרן, ובדרך לן בבית מדרשם של שם ועבר. שם הוא אוזר כוח רוחני, שיהיה בו כדי לכלכל את חייו ואת חיי משפחתו, ולאחר מכן גם את חיי עַמו בגלויות שיעברו עליו.
"וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב רַגְלָיו וַיֵּלֶךְ אַרְצָה בְנֵי קֶדֶם. וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה וְהִנֵּה שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ" – יעקב מגיע לחרן, המסמלת את המושג חרון אפו של הקב"ה. הסיבה שיצאנו לגלות היא "מפני חטאינו גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו". כלומר, היציאה לגלות נבעה מפני החטאים, ושם בחרן מתגלה ליעקב אבינו סוד הגאולה והשיבה לארץ ישראל. הוא רואה באר, המסמלת את בית המקדש, ושלושה עדרי הצאן הרובצים עליה ומסמלים את שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות – שבהם עתיד עם ישראל לעלות לרגל לירושלים. בבאר הזאת, בבית המקדש, התגלה נקודת האחדות של עם ישראל.
בשלב זה מגיעים רועי הצאן, ושואל אותם יעקב: "אחי מאין אתם"? והם עונים לו: "מחרן אנחנו". במילה "אחי" רומז יעקב לעם ישראל "למען אחי ורעי" ואת מנהיגי עם ישראל שנמצאים בגלות. הרועים עונים לו: "מחרן אנחנו" – אנו נמצאים בגלות מפני חרון אפו של הקדוש ברוך הוא. יעקב שואל אותם: "הידעתם את לבן בן נחור"? האם אתם יודעים את סוד הפסוק "אם יהיו חטאיכם כשנים, כשלג ילבינו"? כלומר האם אתם יודעים להפוך את העוונות, שמסומנים בצבע אדום לצבע לבן? מפני שעל ידי התשובה אפשר לתקן חטאים כולם. "ויאמרו לו ידענו", כלומר אנו מקבלים על עצמנו את דרך התיקון, ומיד נאמר "והנה רחל באה עם הצאן". הגעתה של רחל אל הבאר מסמלת את שיבת עם ישראל לארצו ואת תיקון הגלות.
כך אפשר לראות זאת בנפש האדם. אדם המחטיא את מטרת חייו, לעתים יוצא לגלות, במובן הנפשי – כוחות הנפש שלו נמצאים בדיסהרמוניה, בבלבול, בעצבות ובתוגה, המתבטאים בהתפוררות כוחות הנפש הפנימיים של האדם. מתוך התחזקות באמונה בריבונו של עולם והידיעה המוחלטת שמטרת הכול היא להיטיב לנבראים, מתבררת לאדם ההבנה שיש בתוכו באר מים חיים, מעיין רוחני שיכול להתחדש ולהחיות את כוחות הנפש שלו מבחינת שלושה עדרי צאן – נפש, רוח ונשמה. כאשר האדם לוקח על עצמו את המשימה לשוב אל פנימיותו, ממילא רחל שבה עם הצאן – כוחות הנפש שבים ומתחדשים ומתחברים לשורש שלהם, ועל ידי כך האדם חוזר לעצמיות האמתית שלו.
הכותב הרב שלמה לוי ראש ישיבת ההסדר ראשון לציון ונשיא הגרעין התורני ראשון לציון.
